החלטה בתיק בש"א 589/05

השופטת נילי ארד

1.      לפנינו גלגולו השלישי של ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת חגית שגיא ונציגת ציבור גב' יונה סומך; בל 340/98), אשר דחה וחזר ודחה את תביעתו של המבקש להכיר באירוע מיום 2.2.1997 כתאונת עבודה.

2.      כפי שפירטנו בפסק דיננו במסגרת הגלגול השני של הערעור, טען המבקש בתביעתו כי במהלך עבודתו התלהט ויכוח בינו לבין לקוח, אדם בשם מאיר מימון (להלן: מימון). כתוצאה מהוויכוח נתקף המבקש בכאבים בחזה. אמבולנס של שח"ל הוזעק פעמיים למקום. המבקש אובחן כסובל מהתקף לב חמור, נותח ואושפז לתקופה ממושכת. על רקע זה טען המבקש כי הוויכוח האמור הוא בגדר "תאונת עבודה" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 .

3.      בית הדין האזורי דחה את תביעת המבקש בהתבסס על הראיות והעדויות שהובאו לפניו (להלן: פסק הדין הראשון).

בפסק דין בערעורו של המבקש מיום 29.5.2003 הורינו על החזרת התיק לבית הדין האזורי "על מנת לקבוע האם אירע ויכוח בין המערער [המבקש] ובין לקוח מלקוחותיו במועד האמור, ואם היה כזה, האם היה ויכוח חריג. במסגרת הדיון בבית הדין האזורי יתאפשר למערער להזמין לעדות את מר מאיר מימון, הוא האדם שנטען שעמו התנהל הויכוח עם המערער" (להלן: פסק הדין שבערעור).

4.      בהתאם לפסיקתנו זו, חזר בית הדין האזורי ונדרש לבירור התובענה. בפסק דינו מיום 4.3.2004 (להלן: פסק הדין השני) אימץ בית הדין את הקביעות העובדתיות שנקבעו בפסק הדין הראשון "אשר הסתמך על עדויות שהושמעו 3 חודשים קודם לכן...". עדותו של מימון לא נשמעה, לאחר שבדיון שהתקיים בבית הדין האזורי ביום 7.10.2003 ציין בא-כוחו של המבקש כי "לצערי העד מימון נמצא בחו"ל ולא ניתן להביאו. הוא מתגורר באוסטרליה. אבקש לאפשר לי להשלים את הסיכומים".

5.      בהסתמך על הראיות והעובדות שהיו לפניו, קבע בית הדין בפסק הדין השני את מסקנתו לפיה ".... לא היה כל ויכוח בין התובע ללקוח וכל אירוע חריג בעבודתו". על כך הגיש המבקש ערעורו בשנית.

6.   בפסק דיננו בערעור השני, שניתן ביום 9.6.2005, לא מצאנו לנכון להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי ומסקנתו. לאחר שנדחה בשנית ערעורו, פנה המבקש לבית דין זה פעם נוספת. זאת הפעם ביקש לבטל את פסק הדין ולהחזיר את הדיון פעם נוספת לבית הדין האזורי, כיוון שבינתיים שב מימון לישראל ואותר על ידו. בעדותו של מימון יש לטענת המבקש "כדי לשפוך אור על האירוע וכדי להביא לשינוי התוצאה" אליה הגיע בית הדין האזורי ובעקבותיו בית דין זה. המוסד לביטוח לאומי התנגד לבקשה זו, תוך שעמד בתגובתו על אינטרס סופיות הדיון.

7.   הבקשה שלפנינו מגלמת, הלכה למעשה, דרישה לקיומו של משפט חוזר, במסגרתו יועמד מחדש לבירור עניין שהוכרע והפך לחלוט. הסדר כאמור לא נמצא בדין החרות בהליכים אזרחיים, להבדיל מהאפשרות לקיומו של משפט חוזר בעניינים פליליים (ראו: סעיף 19 לחוק יסוד: השפיטה וסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984). עם זאת, הכירה הפסיקה באפשרות קיומו של "משפט חוזר אזרחי", במקרה בו לאחר שפסק דין הפך חלוט התגלו ראיות חדשות "שבכוחן לשנות את ההכרעה מיסודה, ואשר לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין" (ראו: ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלשט בע"מ, ניתן ביום 7.4.2003, סעיף 5 לפסק הדין והאסמכתאות שם). 

8.   ככלל, הבקשה לביטול פסק הדין ולקיום "משפט חוזר אזרחי" אמורה להיות מוגשת לערכאה הדיונית, אף אם מתבקש ביטול פסק הדין שבערעור (ראו: ע"א 4682/92 הנ"ל, סעיף 6 לפסק הדין). ואולם, יכולה גם ערכאת הערעור להיזקק לבקשה כאמור. בנסיבות העניין מצאנו לנכון לדון בבקשה.

9.   לאחר שעיינו בבקשה ובתגובה לה נחה דעתנו כי דין הבקשה להידחות. למבקש ניתנה האפשרות במסגרת הגלגול השני של תביעתו להעיד את מימון, ואולם בדיון שהתקיים לשם כך לא הצליח להביא את מימון לעדות וביקש כי יתאפשר לו להשלים את סיכומיו. משכך, ניתן למבקש יומו בבית הדין יותר מפעם אחת.

10. מעבר לכך יודגש, כי אף אם היה המבקש מצליח להצביע על כך שלא יכול היה להביא בשקידה סבירה את מימון לעדות, לא היה בכך די על מנת לקבל את בקשתו. זאת, לאור הרישום בתעודת הקבלה של המבקש למחלקה הקרדיולוגית, בו צוין כי כאביו החלו "מתוך מנוחה". עדותו של מימון אינה יכולה לסתור ראיה אובייקטיבית זו. על כן, אף אם היינו מגיעים למסקנה כי עדותו של מימון היא בבחינת ראיה חדשה שלא ניתן היה להשיגה קודם בשקידה סבירה, הרי שאין בראיה זו כדי לשנות את ההכרעה מיסודה (ראו בהקשר זה: עב"ל 1352/01 אהרון ברק נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.5.2003; עתירה לבג"ץ נדחתה: בג"ץ 10458/03 אהרון ברק נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסק דין מיום 17.12.2003). 

11. סוף דבר : הבקשה לביטול פסק הדין והחזרת הדיון לבית הדין האזורי נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ו תמוז תשס"ה (2 באוגוסט 2005) וישלח הצדדים.